<h1>ספר השותפות והעיסקא לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף ל.</h2>
והדרך הז' השותפות בין שתי נפשות לגבי הבהמות הטהורות. וזה יקרה בשני אופנים. האופן הראשון שיהיו שני השותפים ישראל וגוי, כי דיני התורה פוקעים מהן עם חול שותפות הגוי בהן ר"ל ש[לא] תחול עליהן המצוה המיוחדת לפי שהיא כ[שאר] שותפות הגוי כגון ישראל וגוי שהשתתפו בקנין פרה ואז יהיה דין הבכורה פוקע ממנה ולא חל עליה, לפי שאמרו [בכורות י"ג ע"א] הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו פטור מן הבכורה. ועוד כגון שותפות גוי לישראל לגבי הצאן, שפוקע מהן משום שותפות הגוי חיוב נתינת ראשית הגז, ואם היו שני השותפים ישראלים חייבים בראשית הגז בצאנם ואין השותפות מפקיעה את חיובה לפי מה שאמרו [חולין קל"ה ע"א] בהמת השותפין חייבת בראשית הגז ור' אלעאי פוטר מאי טעמיה דר' אלעאי אמ' קרא צאנך צאנך ולא של שותפות ורבנן ההוא למעוטי שותפי דגוי והלכה כדברי חכמים. והאופן השני שיהיה אחד השותפים ישראל והשני כהן, שאם היתה שותפותם בבהמה טהורה חייבים ליתן את המתנות ממנה ככל הלכותיהן, וזה כשהשתתפו שניהם בשחיטתה לשם מכירה, לפי מה שאמרו במשנה [חולין קל"ב ע"א] השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך לרשום. ואמרו בתלמוד [חולין קל"ב ע"ב] אושפיזכאניה דר' טבלה [כ]הן הוה והוה דחיקא ליה מילתא אתא לקמיה דר' טבלה אמ' ליה זיל אישתיתף בהדי טבחי ישר' דמיגו דפטרת להו ממתנתא משותפי לך חיביה רב נחמן אמ' ליה והא ר' טבלא אמ' לי פטירת אמ' ליה זיל ואילא מפיקנא לך ר' טבלא מאונך אתא ר' טבלא לקמיה דרב נחמן אמ' ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמ' ליה דכי אתא ר' אחא בר חיננא מדרומא אמ' ר' יהושע בן לוי וזקני דרום אמרו טבח כהן שתים ושלוש שבתות פטור מן המתנות מיכן ואילך חייב במתנות אמ' ליה נעביד ליה מר כר' אחא בר חיננא אמ' ליה הני מילי היכי דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא. ואם היו לשני שותפים מישראל עשרה ראשים מן הצאן וחלקום ביניהם ולא נשאר ביניהם אלא דמי חילוף מעות משום שותפותם, אינם חייבים במעשר בהמה בשביל אותן הצאן לחוד, ואם לא חלקום, חייבים ליתן מעשר בהמה לפי מה שאמרו [בכורות נ"ו ע"ב] האחים והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון, קנו מתפישת הבית חייבין ואם לאו פטורין, חלקו ואחר כך נשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממ[עשר] בהמה. ופעמים שמבטלת השותפות בבהמה טהורה דין אחד הפשעים וזה כמה שאמרו [ב"ק ע"ח ע"ב] מכרו חוץ מאחד ממאה בו או שהיתה לו בו שותפות והשוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ופעמים שחולקים שני שותפים ודנים אותו (רק) בקצת ממה שמגיע לו (בעצם) וזה כאמרם [תמורה ל' ע"א] וכן שני שותפין שחלקו אחד (נטל) עשרה ואחד נטל תשעה, שכנגד כלב אסורין שעם כלב מותרין.
